רשומות
מסדרת ´מחשבות טעונות טיפוח´.
בשביל אל הפסגה
תלול היה השביל אל הפסגה,
ובצדדיו פרחי הבר הנדירים
רק לראותם, ולא לקטוף, ולא לרמוס בצעדים
גסים, לא זהירים.
היו קוצים מדקירתם חששנו, יראים שמא
"נגנוב" ממרחבי מחייה של אחרים
ומעבר לגדר, המטעים.
מעל "עננונת" קטנה, בפנים מהפיכת אלוהים,
לא יושבים לרגע... לא נחים. הולכים הליכה איטית, מהוססת, צמודים לצלעות ההרים,
חוששים מסלעים שמתדרדרים מלמעלה.
כה מעטים היו אלו שאמרו: היזהרו, הנה עוד אבן מתדרדרת ...
כה מעטים היו אותם שניסו להסיר ענפים
דוקרניים.
החברים ´האמיתיים´ לא נזהרו באבנים מתדרדרות,
לא חשו בענפים המציקים, המשיכו הלאה,
היו אלה עוברי האורח שעזרו, ועוד איש אחד, ששאל:
לאן אתם ממהרים? חכו קצת, עוד רגע, עוד שעה, עוד שבת...
אף הצמא הציק, אך הנחל, אותו שמעבר להר
הגדול,
גם אם עדיו נגיע, לא נדע - צלולים מימיו, כפי שהובטח ?
או עכורים הנם? - איש אחד נזהר, חשש לומר
אין זה נאה, חשב, אין זו הדרך
כּשהציעו לנו מהדבש לטעום, כמעט שלא הצלחנו
להדחיק את העובדה שגם מתיקותו, אף דביקותו -
אינָם אלא ´תנובה´ של הפרשות,
מַלכּוֹת או לא
נרשם ב- 9/2000 , גלעד ל-אחד הגזעים (העקורים)
של "שמורת השקמים" ההיא.
הפוגה מעניינת מסיפורי ד'. חיכיתי שתגיעו לפסגה (ותהיתי מיהם הרבים שבשמם השיר-סיפור נכתב בגוף ראשון), ואולי זה נועד להסתיים ככה, בלי הגשמה או השלמה.
השבמחקכן, בסוף הגענו - הפסגה היא פסגה וירטואלית, המסע הוא מסע וירטואלי, החברים הם חברים וירטואליים באיזה שהוא פורום של לפני שנות דור בערך, משהו כזה, שנסגר. באותו אופן ניתן היה לכתוב את זה על כל פלטפורמה וירטואלית אחרת, שהיו בה קשיים כאלה ואחרים, לצורך העניין.
מחק