שני שירים

איך נעקרו שמותינו

איך נעקרו שמותינו
חרוּטים על גזע,
לבבותינו שנַיים 
נגדעו  גם הם
וקופידון יוֹרה חיציו ולא פוגע
איך ימְצאם כּעת? איך ימצאם?

זרעינו שבגיר ההר נספג, נחצב
הובל, עורבב, הפך למלט על קירות בתים גבוהי קומה
ואל האדמה לא שב, 
ובַּה, דוממת וכבושה, רק עשבים שוטים  עכשיו
לשווא
יכּו פה שורש.

מחלונות בֵּיתי כמו אז ניבָּט, כַּחוֹל ממערב,  תִקוַות ימים גוֹוַעת
ומסביבי, צפונה נגבה וּמִזְרח, רואה איך  נעורינו, מחפשים עצמם לדעת.

כשנדם לבך 

כשנדם לבּך

הילכתי אל בין שערי שמים, 

בּקשתי נשמתי לתת בּעבורך 

ואז

נולדתּ בי, בין סערת הנפש 

לצינת גופך, 

ובין דמעות ורסיסים של אור

הבטחנו - 

פעם נפּגש, 

בּיום יקצוֹר 

ובינתיים - 

ילדי נושׂא עימו שׁמך

ופה אני 

תלושה, 

ריקה

עדיין 

©   כל הזכויות שמורות

פורסם לראשונה ב- 17/11/2003 בבלוג שלי בתפוז.

היום - שיר משוחזר

היום
אלבש את שמלת חוֹמותי,
אענוד קוצים לצווארי,
מחלפות שערי
סרפדים,
סנדלי סורגים

אמשח גופי
בשמן הלענה
אהיה נכונה

בּלאט אפסע אליך
אלוהי,
אבקש, אתחנן
קחני
כַּלַה


מתוך הבלוגים המושמדים (אוקטובר 2003)
©    כל הזכויות שמורות

נרות שבת

໐ הדלקת הנרות מציינת את האווירה המיוחדת של יום השבת.  היא אינה נזכרת במקרא - אלא בתלמוד הבבלי: "הדלקת נר בשבת - חובה".  נוהגים להדליק לפחות שני נרות אם כי אפשר גם אחד,  אך יש המדליקים שבעה נרות,  אומספר נרות כמספר בני המשפחה."
໐  מאז שאני זוכרת את עצמי אני מדליקה נרות שבת, תמיד כמספר בני הבית.
ככה אבא אמר שנהוג. במרבית הימים היו אלה שלושה נרות, אבא, אמא ואני-הנר השלישי.  לעיתים, כאשר היתה בבית גם זו שרציתי לי לחברה, והיא שרצתה אותי לאחות לה, הדלקנו ארבעה נרות. זה היה השיא.
אהבתי את המסורת של הדלקת הנרות מאז, וסביבה אף נוצרו קודים מיוחדים של שאלות, של שיחות, בעיקר עם אבא -
כשרציתי אח, או אחות, נוח היה לי יותר לשאול, ´אבא, מתי יהיה לנו עוד נר להדליק?´  עוד נר רביעי, שנדליק אותו תמיד תמיד... לא תמיד היו לאבא תשובות, ..........  ולעיתים כאשר חלפו ימים רבים היה זה הוא שבזהירות שאל - "אולי כבר זמן להוסיף עוד נר, ר´, עוד נר אחד? "
ואמא, באחת הפעמים הבודדות שדיברה איתי, שאלה - "כמה נרות היית רוצה להדליק, כאשר תהיה לך משפחה משלך?" "תריסר, תריסר לפחות, אולי יותר" - עניתי, בלי הסוס.
היא רק ספקה את כפיה.                

໐  לימים, כאשר עזבתי את הבית עם איש, תקופה קצרה הדלקתי שני נרות, וכעבור זמן  נוסף להם הנר השלישי, ואחר כך אף הרביעי.... סוף סוף נר רביעי כל הזמן ... לא היתה מאושרת ממני אז, בעבור הנר הרביעי, הנוסף ..
໐  ואז שוב היו שבתות מסוגים שונים, כאלה של שלושה - כאשר נפרדתי מנר אחד, ונותרתי עם אלו האחרים שנוספו לי, השניים.  ואחרות של שניים, ואף של ארבעה, צירופים מצירופים שונים....
והיו שבתות של כמעט עוד שלושה נוספים, בבת-אחת עוד שלושה, הרבה תפילות ותקוות ליוו את הכמעט שלושה האלו, הנוספים, ואם, רק אם הכל היה כשורה, הרי ששה או שבעה נרות זה כבר ממש המון אור, אבל השלושה האלו, לא נדלקו בסופו של דבר, אף פעם.  

בדרך כלל אנחנו שבתות של שלושה, כעת, ששנים מהגוזלים עזבו את הקן, ולמרות התקוות שלי של אז, לתריסר נרות מעולם לא הגעתי, אבל אהבתי את החודשים של שוב ארבעה.
໐  אתמול הוא אמר לי -
"את יודעת, כבר לא חייבים להדליק ארבעה, בואי, הדליקי שלושה השבת".
בשקט החזרתי את הפמוט הרביעי למקומו,
והדמעות זלגו,
ושתקתי.

במקור הפוסט הזה פורסם באחד הבלוגים הקודמים שלי, ופה אני ממחזרת רשומה מלפני כ-20 שנים.

מקווה שהרשומה תיקלט יפה בבית החדש.

פעם חיפשתי המון דברים

פעם, באמת חיפשתי המון דברים,

הרבה דברים היו לי, אבל גם המון חסרו.

פעם חיפשתי אח, או אחות,
אחות מצאתי לי די מהר.

אני רציתי להיות חברה שלה, אבל בסוף היא הציעה לי להיות לה אחות, כי בדיוק האחות שלה מתה.
והסכמתי.
ואח, שנים רבות חיפשתי אח,
עד שמצאתי אחד, וכמעט אימצתי. לפחות ביקשתי מאמי לאמץ אותו, אבל הוא לא הסכים. גם הוריו לא הסכימו.
אפשר להגיד, שלתקופה קצרה היינו הכי קרוב לאחים שאפשר,

בהזדמנות אולי אספר איך הצעתי לו  הצעת אחווה -
כשאני חושבת על זה היום, זה הרבה יותר מרגש מלמשל להציע חברות למישהו/י או אפילו מעבר לזה,
כי בכל זאת, הצעת אחווה לא מציעים כל יום.  

בשנים האחרונות אני עדיין חושבת עליו הרבה, כמו על איזה אח שהיה לי לקצת, אבל האמת היא שהתרחקנו מאד. כבר שנים שלא נפגשנו.

קרה לכם שמישהו הציע להם הצעת אחווה??? תודו שלא -

לפני כ-10 שנים שוב חיפשתי, אבל בפעם ההיא לא בעבורי, אלא עבור מישהו אחר,

חיפשתי עבורו מישהו שיהיה לו סבא .......... ולא, אני לא יודעת איך זה כשיש סבא, כי לי לא היה, אף פעם ... אפילו לא סבא מאומץ כזה, כמו האחות והאח.

אם הרגשתי בצורך אמיתי לאח, או לאחות, הרי שדווקא לסבא לא הרגשתי,
אולי כי במקום שבו גדלתי היה  סבא אחד, אומנם של ילדה אחרת,

אבל הוא הסכים להיות הסבא של כל הקבוצה,
ואנחנו היינו קבוצה גדולה של כמעט 20 ילדים. הוא היה סבא של כולנו באותם ימים רחוקים.

כי הסבאים הפרטיים שלנו היו במקום אחר, ולא מושג ורחוק רחוק. 


פוסט שפרסמתי פעם במקום אחר...  סוג של עקבות ברשת ... 

עקבות ברשת

אז רציתי להשאיר עקבות ברשת,  
ולכתוב על החיים ועל מה שלידם, לפעמים על דברים ששימחו אותי, 
לפעמים על דברים ששימחו אותי עוד יותר, 
וקצת גם על מה שהיה (לפעמים אני חושבת שהרוב כבר מאחורי), 
אולי אפילו להעתיק לפה רשומות שכתבתי פעם, 
במקום אחר - או מוטב לומר - במחוזות וירטואליים אחרים, 
וכן גם מחשבות על מה שעכשיו.... שאלות אם יש, 
ואולי גם תשובות, אם אצליח למצוא. 

בינתיים ברשומה הזו אלו צעדים ראשונים, לאט לאט, עד שאלמד 
מה עושים ואיך.