הסיפור הראשון 2

והיא כנראה באמת חלמה חלום-סתם, כי בלילה ההוא היא לא בכתה, ובמשך כל הבוקר שאלה מתי כבר אמשיך לספר לה, ולא הייתי בטוחה שאני רוצה, אולי לא, אולי בכל זאת לא, ובינתיים ניסיתי לא להיות אִתה לבד, שלא תשאל, ואז כשאמרה לי ´ידעתי עוד קודם שלא נולדת פה, אבל אמא שלי אמרה שיותר טוב שאת תספרי לי את זה בעצמך´, כבר לא הייתה לי ברירה, וידעתי שזהו, אני חייבת לספר לה, ודי. וכך הלכנו למגרש הכדורסל, והתיישבנו על ספסל האבן הצונן, וליתר בטחון לקחנו גם כדור, בשביל שאם ישאלו, נגיד שבאנו סתם, להתאמן, ושוב היא אמרה ´אתמול זה היה סיפור יפה´.  ומהמקום הזה, אני המשכתי לספר לה אותו. ´היו סיפורים של בוקר שסיפרה אמא, והיו סיפורים של לילה שאבא סיפר. סיפורי הבוקר היו קצת אחרי שהצוצלות העירו אותי. ´בו-קר-טוב-רֵֵיש, זמנ-ל-קומ-רֵֵיש, הן גרגרו שוב ושוב, ואמאשלי אמרה, רֵֵיש, הנה, היונים אומרות בוקר טוב, זמן לקום, בוקר טוב, חמודה. וקצת אחר כך הסיפורים שלה, בזמן האוכל,  בשפה זרה, לא כמו שהגננת סיפרה, לא כמו שאבא הקריא מהספרים, בשפה אחרת, באחת מהמרפסות הענקיות שמשקיפות מלמעלה על הרחוב, סיפורים על אווזים, ברווזים ואגם קסום, על ארצות רחוקות, הרים, נהרות, על מלכים, על משה רבינו ואליהו הנביא, והילד יצחק, ועוד, ובאלו אמא הצביעה על אנשים למטה ברחוב, ואמרה, ´הנה, כך נראה משה, והנה, אולי זה אברהם ולא, לא יודעת אם לאליהו היה זקן ארוך או קצר, ולא, לא יודעת איך נראה אלהים, לא, זה לא זה שמוכר לנו סברס..´, והיא משדלת אותי לאכול עוד קצת, עוד סיפור, עוד כפית, משלים ואגדות על מלכים ונסיכות וטירות ועוד כל כך הרבה סיפורים, ושירים, היא מספרת נהדר, אמא´. ו-ד´ אמרה ´נכון, היא באמת מספרת נהדר ושרה נהדר, ואת זוכרת שהיא אמרה לנו שאם לא הייתה עובדת במטבח ובמחסן הבגדים אולי הייתה שחקנית, או מספרת סיפורים?´, ואני אמרתי ´כן, זוכרת´. ורציתי שיחשיך כבר עודפעם, וקפצתי מספסל האבן שהיה גבוה כמו שתי ערימות חציר, ו-ד´ אמרה אם לא תפסיקי לקפוץ אני אספר להורים שלך וגם ל-ל´. אז התיישבתי לידה והמשכתי לספר. ©כל הזכויות שמורות   פורסם ב- 2/1/2003 בבלוג בתפוז .  היום בדיעבד הייתי מפרסמת את החלק הזה ואת הבא אחריו ברצף, אך רציתי לשמור על אותם המקטעים באופן שפרסמתי לראשונה בתפוז.