רשומות
מהיום, אביא באחדים מהפוסטים, פרקים מתוך:
אלוף בצלות
ואלוף שום (בדיחה עממית בחרוזים) / ח.נ. ביאליק
א.
בֶּן אַחַד הַמְּלָכים יָצָא בארץ
לשׁוּטוֹ,
למען אֱסוף חָכְמה ודעת ולשִׂימָן אל-ילקוּטוֹ
כְּדָת לכל בְּנֵי-המלכים,
השלֵמים והטוֹבים והמבוּרכים,
וַיעבוֹר בן-המלך בכל-חמש היבָּשות,
וַיָתֶר את הָארָצות הישנוֹת והחדשות,
וַיקרע את-כל-שבעת הימים,
וַיצלח את כל הנהרות ואת כל האגמים,
וגם אל-האיים הרחוקים הגיע,
ועד מעבר להרי החשך הבקיע,
וידרוֹך בנעליו צִיוֹת ואֶרֶץ תַּלאוּבוֹת,
ויאסוף חכמה ודעת כאסוף ביצים עזובות,
לא הניח קטנה וגדולה אשר לא-אָסָף
ויחכם ויִשְכָּל מֵהֵימָן וּמֵאָסָף,
וּמִדֵי צאתו וּמִדֵי בוֹאוֹ
דִבֵּר בְּחכמה עַל-עוֹלם ומלוֹאו
וַיהִי חָכָם ביום וחָכָם בַּלָילָה,
יָדַע מה-למטה וּמַה למעלה
מה-לפנים ומה לאחור,
ולהבדיל בין-הלבן ובין השחור,
בֵּין חֲמור בן-אֲתוֹנוֹת וּבֵין חֲמַר-מרת,
ובין יינות קפריסין ובין מֵימֵי פְרָת
- סוֹף דָבָר בָּחור בֶּן-חַיִל וּבֵן פּוֹרָת!
ב.
וַיְהִי בִמְלאת שׁבְעָה
שׁבוּעוֹת לצֵאתו,
וַיִמָּלֵךְ עָלָיו לִבּוֹ לָשוּב אֶל-בֵּיתו,
כִּי כבָר מִלֵּא בחָכְמָה כְּרֵסו
מַשׂא כָבֵד מִשֵׂאתוֹ,
וְכָל הָאַמְתָּחוֹת וְכָל-הַצִקלוֹנוֹת
מָלְאוּ משׁבַע החָכְמוֹת וּמשׁבְעִים הַלשׁוֹנוֹת,
וַיצַו בֶּן-הַמֶלֶך לָצוֹר כֵּלָיו,
וְהִנֵה-זֶה בָא הַמַגִיד וַיאמֶר אֵלָיו:
- "אֲדוֹנִי בֶן-הַמֶלֶךְ הַנֶחְמָד וְהַנָעִים!
שׁמַעתִי כִּי יֵשׁ בָּעוֹלם אִי-פְּלָאִים,
לא-שְׁזָפַתּוּ עֵין בֶּן-מֶלֶך מֶעוֹדוֹ,
וָאוֹמַר: אֶגְלֶה אוֹזֶן רוֹמְמוּת כְּבוֹדוֹ,
אוּלַי יְהִי עִם לְבַב הֲדַר-תִפְאַרתּוֹ,
וְסַרתָ אֶל-הָאִי וְחֲקַרְתוֹ.
הֵן אִי-פְלָאים הָאִי וְאִיש לא-חֲקָרוֹ,
וְלא דָרְכָה רָגֶל בֵּן-מֶלֶך עֲפָרו,
וּמִי יוֹדֵע אֶת-הֶחָתוּם עוֹד בְּאוֹצָרוֹ,
אוּלַי יְהִי אֱלוֹהִים עִמְּךָ,
לְהַשׂגִיא פָּעָלְךָ וּלְהַגְדִיל שִׁמְךָ,
וּמָצָאתָ שָׁם אֶת-הַיַמִים אוֹ אֶת-הָאוֹחים".
וַיאמֶר בֶּן-הַמֶלֶך: דְבָרֶיךָ טוֹבִים וּנְכוֹחִים!
בּוֹ בַיוֹם וּבַשָׁעָה הַהִיא
שָׂכַר לוֹ בֵּן-הַמֶלֶך אֳנִי(ה)
וַיֵרֶד הוּא וְכָל הַכְּבוּדָה עִמוֹ אֶל-הָאִי.
בפרק הבא יש את תיאור הסעודה ההיא
... שאי אפשר לשכוח.
אביא באחד הפוסטים הבאים.
אביא באחד הפוסטים הבאים.
פורסם ב- 5/12/2003, בבלוג בתפוז
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה