שני שירים

איך נעקרו שמותינו

איך נעקרו שמותינו
חרוּטים על גזע,
לבבותינו שנַיים 
נגדעו  גם הם
וקופידון יוֹרה חיציו ולא פוגע
איך ימְצאם כּעת? איך ימצאם?

זרעינו שבגיר ההר נספג, נחצב
הובל, עורבב, הפך למלט על קירות בתים גבוהי קומה
ואל האדמה לא שב, 
ובַּה, דוממת וכבושה, רק עשבים שוטים  עכשיו
לשווא
יכּו פה שורש.

מחלונות בֵּיתי כמו אז ניבָּט, כַּחוֹל ממערב,  תִקוַות ימים גוֹוַעת
ומסביבי, צפונה נגבה וּמִזְרח, רואה איך  נעורינו, מחפשים עצמם לדעת.

כשנדם לבך 

כשנדם לבּך

הילכתי אל בין שערי שמים, 

בּקשתי נשמתי לתת בּעבורך 

ואז

נולדתּ בי, בין סערת הנפש 

לצינת גופך, 

ובין דמעות ורסיסים של אור

הבטחנו - 

פעם נפּגש, 

בּיום יקצוֹר 

ובינתיים - 

ילדי נושׂא עימו שׁמך

ופה אני 

תלושה, 

ריקה

עדיין 

©   כל הזכויות שמורות

פורסם לראשונה ב- 17/11/2003 בבלוג שלי בתפוז.