פעם חיפשתי המון דברים

פעם, באמת חיפשתי המון דברים,

הרבה דברים היו לי, אבל גם המון חסרו.

פעם חיפשתי אח, או אחות,
אחות מצאתי לי די מהר.

אני רציתי להיות חברה שלה, אבל בסוף היא הציעה לי להיות לה אחות, כי בדיוק האחות שלה מתה.
והסכמתי.
ואח, שנים רבות חיפשתי אח,
עד שמצאתי אחד, וכמעט אימצתי. לפחות ביקשתי מאמי לאמץ אותו, אבל הוא לא הסכים. גם הוריו לא הסכימו.
אפשר להגיד, שלתקופה קצרה היינו הכי קרוב לאחים שאפשר,

בהזדמנות אולי אספר איך הצעתי לו  הצעת אחווה -
כשאני חושבת על זה היום, זה הרבה יותר מרגש מלמשל להציע חברות למישהו/י או אפילו מעבר לזה,
כי בכל זאת, הצעת אחווה לא מציעים כל יום.  

בשנים האחרונות אני עדיין חושבת עליו הרבה, כמו על איזה אח שהיה לי לקצת, אבל האמת היא שהתרחקנו מאד. כבר שנים שלא נפגשנו.

קרה לכם שמישהו הציע להם הצעת אחווה??? תודו שלא -

לפני כ-10 שנים שוב חיפשתי, אבל בפעם ההיא לא בעבורי, אלא עבור מישהו אחר,

חיפשתי עבורו מישהו שיהיה לו סבא .......... ולא, אני לא יודעת איך זה כשיש סבא, כי לי לא היה, אף פעם ... אפילו לא סבא מאומץ כזה, כמו האחות והאח.

אם הרגשתי בצורך אמיתי לאח, או לאחות, הרי שדווקא לסבא לא הרגשתי,
אולי כי במקום שבו גדלתי היה  סבא אחד, אומנם של ילדה אחרת,

אבל הוא הסכים להיות הסבא של כל הקבוצה,
ואנחנו היינו קבוצה גדולה של כמעט 20 ילדים. הוא היה סבא של כולנו באותם ימים רחוקים.

כי הסבאים הפרטיים שלנו היו במקום אחר, ולא מושג ורחוק רחוק. 


פוסט שפרסמתי פעם במקום אחר...  סוג של עקבות ברשת ...